עין יבניאל

היינו בדרך לכנרת ורגע לפני שאנחנו נכנסים לפוזת בטן-גב היינו צריכים מסלולון שינקה לנו את המצפון וירחיב לנו את הלב.

עין יבניאל הוא בדיוק זה – מסלול קצר שיוצא מפאתי יבניאל ומוביל למעיין שנובע בתוך נקבה ויוצר בריכה נהדרת שמזמינה לטבילה מרעננת. המעיין עצמו הוא הפתעה גדולה כי עד שלא עומדים ממש עליו לא מבינים שמדובר בנקבה ממש רצינית, יותר בכיוון של מערה רחבה ועמוקה במידה (בערך בגובה חזה של אדם מבוגר). הנקבה מתפתלת לה ואפשר לטייל בתוכה וליהנות מפנינה של ממש שחבויה בתוך ההר. אפילו המים לא קרים מדי. מושלם.

איך מגיעים: מחנים את הרכב בחנייה של בית הקברות של יבניאל (ממוקם בדרום המושבה). מהחנייה יוצא כביש הפוך בכיוונו לבית הקברות. פוסעים בו כמה עשרות מטרים עד שהוא מצטלב עם שביל עפר שמתעקל שמאלה ומקיף את בית הקברות ממערב, בעלייה מתונה (שהופכת תיכף לירידה). ממשיכים בשביל כ- 150 מ' כשבית הקברות משמאלנו ומימיננו כוורות (לא ממש להקיף את בית הקברות – כשהוא נעלם מעיניכם התחילו לחפש את גדר הבקר על הגבעה מימינכם). מגיעים לפנייה חדה ימינה בעיקול לתוך ואדי. מיד בסוף העיקול מבחינים בגדר בקר נמוכה ונכנסים דרך שער הבקר (ומקפידים לסגור אחריכם). ממשיכים כ- 300 מ' בשביל שעולה לכיוון המעיין (במקביל לשביל עפר שממשיך בתחתית הערוץ – שם יכולים רכבי שטח להתקרב עד לתחתית הואדי, מתחת למעיין). הטיפוס מתון ברובו אבל יש כמה קטעים תלולים מעט יותר. כל ההליכה אורכת כרבע שעה כך שגם אם יש מאמץ קטן פה ושם הוא די מרוכז וקצר. אם תתקלו בצומת שבילים, קחו את השביל המטפס במעלה ההר – ההגעה למעיין היא מלמעלה.

שם המסלול: עין יבניאל

איזור: בקעת יבניאל, פאתי הכנרת (גליל תחתון).

עונה מועדפת: מושלם לימים חמים (כלומר כל השנה, למעט ימי חורף).

דרגת קושי: בינוני (עלייה קצת מאומצת אבל קצרה מאד).

אורך המסלול: כקילומטר הלוך-חזור (כרבע שעה הליכה לכל כיוון).

הערות מיוחדות:  השביל המוביל למעיין חשוף לשמש – הצטיידו בכובעים ובמים. אין ממש מקום לשהות ממושכת ליד הנקבה – יותר בכיוון של טבלנו-הלכנו – כך שאין צורך לסחוב ציוד רב. מה שכן כדאי להביא הם, כמובן, בגדי-ים ונעליים מתאימות למים. אפשר גם להצטייד בפנסים אבל אל תתפלאו אם תמצאו על קירות הנקבה נרות שהותירו אחריהם ברסלבים בני המקום…

פארק נשר – נחל קטיע

את הטיול הזה תכננו לשבת של הסערה הגדולה – חשבנו שמדובר בגשם קל ושהמסלול יתאים לטיול מטריות. אבל אז גילינו שממש לא כדאי לטייל בו בגשם (מחליק ומסוכן) ושזה בכלל לא גשם קל, יותר גשם זלעפות שיורד ויורד ויורד… מזל שסערות כאלו הן לא עניין שבשגרה ושהחורף הישראלי הוא לרוב שמש נעימה ורוח קלילה שמושלמים למסלול הזה. חיכינו שעקבות הסערה יתייבשו ויצאנו לדרך.

נחל קטיע הוא יובל אכזב של נחל נשר שבמזרח הכרמל. ב-2004 חנכו קק"ל ועיריית נשר פארק במקום וסומנו בו מספר שבילי הליכה קצרים בחורש המוצל (מעולה לימים חמים). האטרקציה המרכזית של הפארק היא 2 גשרים תלויים באורך 70 מ' כל אחד, שמתנשאים לגובה עשרות מטרים מעל ערוץ הנחל. בכניסה לפארק יש גן משחקים מושקע ובירידה ממנו אנדרטת הנצחה לסגן אורי בינמו שהשביל הרגלי בפארק קרוי על שמו – "דרך אורי". השביל כולל שפע של עמדות המציעות פעילויות בנושא הסוואה, הקשבה ותצפית.

תחילת המסלול היא בשביל המסומן ירוק. בצומת השבילים כחול-ירוק מומלץ לפנות למסלול הכחול ואז ליהנות ממספר מערות הפזורות לצד השביל. אחת מהן היא מערה באורך כמה עשרות מטרים ובעלת מספר חדרים. במערה נתגלו סימנים לפעילות האדם הקדמון בתקופות פרהיסטוריות. ניתן להלך ברוב חלקי המערה בקומה זקופה, ללא זחילה, אך מומלץ להסתייע בפנס לביקור בחלקיה העמוקים. מהמערה ממשיכים על השביל הירוק עד לצומת כחול-ירוק. ממשיכים על הירוק עד צומת ירוק-שחור ופונים לשביל הירוק המעפיל למרפסת תצפית יפה על הנחל. נמשיך בשביל עד לגשר התלוי הראשון ונחצה אותו. מי שרוצה יכול כעת לפנות ימינה ולחזור בדרך הרחבה לחניון ממנו יצאנו. אנחנו פנינו שמאלה והמשכנו כמה עשרות מטרים עד לגשר התלוי השני וחצינו עימו בחזרה את גדת הנחל. פונים שמאלה וחוזרים עם השביל לכיוון החניון (אפשר לפנות בצומת השבילים ירוק-כחול לשביל הירוק וללכת בשביל עליו דילגנו כשסטינו למערות).

איך מגיעים: הפארק ממוקם בשולי שכונת רמות יצחק בעיר נשר. מצומת נשר עולים בדרך משה ואחרי כ-2 ק"מ פונים ימינה להמשך דרך משה. בכיכר פונים שמאלה לרח' החרוב. אחרי נסיעה של כחצי ק"מ רואים את הכניסה לפארק משמאל אך אין פנייה שמאלה. ממשיכים בנסיעה קצרה ישר ובכיכר שבמפגש הרחובות החרוב והאשל מסתובבים חזרה לכיוון הפארק. בימים  עמוסים מומלץ לחנות לצד הכביש ולרדת רגלית לכניסה לפארק (ולא להיכנס עם הרכב לחניון הפארק העמוס). הכניסה לפארק בחינם.

שם המסלול: פארק נשר – נחל קטיע

איזור: הכרמל

עונה מועדפת: כל השנה אבל לא בימי גשם או אחרי גשם (המסלול חלקלק).

דרגת קושי: קל

אורך המסלול: 2.5 ק"מ למסלול הארוך,  1.5 ק"מ למסלול הקצר.

הערות מיוחדות:  הליכה על הגשרים יכולה להיות מעט מפחידה לילדים קטנים ולסובלים מפחד גבהים. דווקא ימים עמוסים בפארק (שבתות, למשל) יכולים לעזור בעניין זה – יותר אנשים, פחות דאגה. בכל מקרה, הגשרים בטוחים מאד לחצייה. למי שלא חש בנוח לעבור על הגשרים ניתן להמשיך בשביל הירוק ולהקיף את הנחל. לצורך כניסה למערה כדאי להצטייד בפנס.

שן רמון

אני חייבת להתוודות שאת המסלול הזה עשינו בלי ילדים – רק זוג מבוגרים שקצת מתגעגע למסלולים האתגריים בהם הלכנו פעם. אם להיות כנים, את המסלול הזה ילכו לא סתם ילדים מיטבי לכת אלא גם בוגרים בגילם (נגיד גיל חטיבת ביניים ומעלה) וברוחם (שלא נשברים מכל עלייה וצריכים שיחת מוטיבציה באמצע המסלול). אז נכון שהבלוג הוא לטיולי משפחות אבל יש גם משפחות שעונות לקריטריונים שציינתי ובעצם גם זוג יכול להיות משפחה, לא? בקיצור, מסלול חריג לבלוג זה אבל מלא הנאה וסיפוק.

המסלול חוצה את מכתש רמון לרוחבו ועובר בין תוואי נוף מגוונים ותופעות גיאולוגיות שונות (כולל תחנות מסורתיות כמו קיר האמוניטים ו"המנסרה"). אנחנו התחלנו מקצה הטיילת של מרכז המבקרים. בסופה מתחיל שביל מסומן ירוק והוא מוביל לקרקעית המכתש. הירידה היא במדרון תלול למדי אבל לא מסוכן. בקרקעית המכתש מתחילים לעקוב אחר שביל המסומן אדום המוביל לשן רמון. בדרך לשן עוברים דרך האפיק הרחב של נחל עפיפון שבו שפע של צמחיה מדברית ואפילו עץ שיטה גדול ויפה (מנקודות הצל הבודדות במסלול) שהוא מקום אידיאלי להפסקת אוכל ושתייה. ממשיכים עם השביל האדום במעלה שן רמון. שן רמון היא הנקודה הגבוהה ביותר במכתש ושמה ניתן לה בשל צורתה – קו הרקיע שלה משונן. זהו, למעשה, מחדר מגמתי בקיר הדרומי של המכתש שנחשף אחרי שהשכבות שמעליו הוסרו בתהליכי בלייה וסחיפה. העלייה על פסגת הגבעה תלולה מאד ותובענית אבל הנוף מפסגת הגבעה שווה הכל – מראה נפלא של כל המכתש, אבל מתוכו. משן רמון מתחילים לגלוש מצידו האחורי של קיר המכתש הדרומי אל ערוץ נחל נקרות שמסומן בשביל כחול ומסיימים בקיר האמוניטים, אותם חלזונות ימיים בני עשרות מיליוני שנים שהתאבנו בתקופה שכל האזור כוסה הים ונשארו בתוך קירות הסלע. אני זוכרת את הקיר היטב מטיולי בית הספר ותנועת הנוער של ילדותי אבל למרבה הצער אנשים רעים עקרו חלק ניכר מהיצורים הללו והקיר כבר אינו מרשים כשהיה. מקיר האמוניטים ממשיכים עד לחיבור עם הכביש ושם אוספים את הרכב או ממתינים להקפצה/טרמפ. נסיעה של 15-20 דק' תחזיר אותנו לנקודת ההתחלה.

איך מגיעים: המסלול אינו מעגלי וניתן להתחיל אותו משני קצותיו – מהטיילת במצפה רמון ליד מרכז המבקרים (שם גם ניתן להחנות את הרכב) או מהמנסרה (כניסה בין ק"מ 91-92 על כביש 40 (כביש מצפה רמון-אילת)).

שם המסלול: שן רמון

איזור: מכתש רמון, מערב הר הנגב.

עונה מועדפת: לא בקיץ או בימי חום ושרב.

דרגת קושי: מיטיבי לכת

אורך המסלול: כ- 12 ק"מ. ( לא מסלול מעגלי!).

הערות מיוחדות:  המסלול אינו מעגלי. צריך להשאיר רכב בסופו או לתאם הקפצה. המסלול חשוף ואין בו צל – חובה לחבוש כובעים ולהצטייד במספיק מים (לפחות 3 ליטרים לאדם). המסלול אורך כ-7 ש' (למיטיבים של ממש יקח כ-5.5 ש'). עיתוי אחרון ליציאה למסלול הוא 8 ש' לרדת החשיכה.

חלמוניות בהר תבור

הפעם אני חייבת לתת קרדיט לליאורה ששלחה אותנו לחפש חלמוניות בהר תבור. בכלל לא ידעתי שיש שם פריחה של חלמוניות ובדרך כלל אנחנו מדרימים כדי לחפש את הפעמונים הצהובים המרהיבים האלו. טיול דרומה ירד מהפרק עקב המצב הבטחוני וכך מצאנו עצמנו מצפינים בעקבות ההמלצה ומגלים יופי של מסלול – עם חלמוניות וגם בלי.

במורדות הדרומיים של הר תבור, באמצע מדרון תלול, נמצא ריכוז חלמוניות בשביל נוח שהוכשר לאחרונה במפעל משותף של קק"ל ותלמידי ביה"ס בדבורייה. החלמונית הגדולה היא פרח סתיו, בדומה לחצב, לסתוונית ולכרכום (שאת כולם אפשר למצוא בתבור) ושמה ניתן לה בזכות הצבע הצהוב-חלמון של פרחיה. החלמונית היא גיאופיט (בעלת בצל) ממשפחת הנרקיסיים והיא גדלה בארץ רק בכמה עשרות אתרים מוגדרים היטב ובכל אחד מהם מאות (ולפעמים אלפי) פרטים. המסלול קל וקצר אבל אם הגעתם אחרי גשם צפו לבוץ.

אחרי המסלול אפשר לעלות ברכב עד פסגת ההר. שם ממתין לכם מסלול חלמוניות נוסף בשביל הסובב את הפסגה (השביל מוצל ברובו ולכן מתאים גם לתקופת סוף הקיץ) ומתחם כנסייתי ובו שתי כנסיות. הר תבור מוכר במסורת הנוצרית כאתר של "נס ההשתנות" של ישו במהלכו השתנה ישו והחל להקרין אור תוך שהוא מדבר עם משה ואליהו. כנסית ההשתנות היא כנסיה רומאית קתולית של המסדר הפרנציסקני שבנויה מעל שרידי כנסיות עתיקות מהתקופה הביזנטית והצלבנית (ניתן לראות את השרידים אם נכנסים לחלל הכנסיה). הכנסיה פתוחה בכל יום בין השעות 8-11:45 וגם בין 14-17 והביקור מחייב לבוש צנוע. בסמוך לה ניצבת כנסייה אורתודוקסית צנועה.

איך מגיעים: נוסעים צפונה על כביש הסרגל (מס' 65) וממשיכים לכיוון צומת גולני (כביש עוקף עפולה). כ-6.5 ק"מ אחרי צומת דברת פונים שמאלה לכיוון שיבלי, דבורייה והר תבור. הכביש מתפתל בעלייה וחוצה את הכפר שיבלי (אפשר לעצור במאפיות שפזורות בצדי הכביש ולהצטייד באיזו פיתה טרייה עם זעתר). ממש בתחילת העלייה יש פנייה ימינה מהכביש לשביל עפר שמוביל לשביל החלמוניות. שם חונים וממשיכים רגלית (הכניסה לשביל עם רכב אסורה). בסיום המסלול אפשר להמשיך ולטפס עם הרכב בעיקולי הכביש אל ראש ההר, לחנות בחניון המסודר שסמוך לכנסייה ולטייל גם במסלול סובב פסגת ההר (מסלול מעגלי שגם בו יש פריחה, אורכו כ-2 ק"מ).

 

שם המסלול: חלמוניות בהר תבור

איזור: הגליל התחתון

עונה מועדפת: כל השנה (אחרי גשמים האזור בוצי אבל עדיין עביר). החלמוניות פורחות בין אמצע נובמבר לאמצע דצמבר.

דרגת קושי: קל

אורך המסלול: כקילומטר (מסלול מעגלי).

הערות מיוחדות:  החלמוניות הן פרחי בר מוגנים – לא לקטוף! 

שמורת אלוני יצחק

בוקר יום שבת. הרדיו מדווח על נפילת רקטות ביישובי הדרום ואנחנו מתגלגלים בנחת לפיקניק בשמורת אלוני יצחק כאילו אין "עמוד ענן". אפילו בארצנו הקטנה אפשר למצוא פינות של שקט ולדמיין שפה זה אירופה והשלום כבר הגיע.

חצינו את גבעת-עדה בדרך לשמורה ותוך כדי הבחנו בשלטים חדשים שהוצבו לצד בתיה הישנים של המושבה ובהם הסברים היסטוריים. הבטחנו לעצמנו לבוא בפעם הבאה במיוחד כדי לסייר כראוי בין התחנות. מי שרוצה להקדים אותנו מוזמן להציץ בהצעת הטיול של אורי תאר שטייל עם כלבו במושבה. הכניסה לשמורה נמצאת דרומית לשער הכניסה לכפר הנוער אלוני יצחק, בצד המערבי של הכביש. בשמורה עובר שביל הליכה טבעתי קצר ויש בה שפע של פינות חמד לפיקניק (ללא מתקנים מסודרים – הביאו מחצלות ושקיות אשפה איתכם). בחורף מתכסה השמורה מרבדים גדולים של רקפות בין עצי האלונים ואפשר גם למצוא כלניות, עירית גדולה, נרקיסים, חצב מצוי ועוד ועוד. בקיצור, אם קמתם בבוקר עם חשק לראות פריחה אבל בלי מאמץ הליכה וניווט – אלוני יצחק היא המקום. עיטפו היטב סיר של חמין וכמה חברים והביאו אותם איתכם לשמורה – ההנאה מובטחת.

איך מגיעים: נוסעים על כביש 6522, המחבר בין גבעת עדה לקיבוץ כפר גליקסון וחונים מול הכניסה לכפר הנוער אלוני יצחק.  

שם המסלול: שמורת אלוני יצחק

איזור: רמות מנשה, ליד גבעת עדה וכפר הנוער אלוני יצחק

עונה מועדפת: כל השנה, אבל במיוחד בחודשי הסתיו והחורף.

דרגת קושי: קל

אורך המסלול: כחצי שעה של הליכה נינוחה

הערות מיוחדות: רקפות הן פרח בר מוגן – לא לקטוף!  לא להשאיר אשפה בשטח. הצטיידו בשקיות ופנו את האשפה לפחים שבפתח כפר הנוער.

עין עופר ועין רזיאל תחתון

ליד המיטה מונח אצלי באורח קבע הספר "מעיינות בהר" של דניאל ועזריאל יחזקאל שהוא מדריך מפורט לרוב המעיינות באזור ירושלים (ותודה לזהר ואלון!). מפעם לפעם אני מדפדפת בו ומוצאת עוד מעיין שטרם ביקרתי בו או שמתחשק לי לחזור ולטבול בו. כך בדיוק נולד הטיול הבא. "אספנו את עצמנו, הבאנו חברינו…" ונסענו לאזור מושב רמת רזיאל. עין עופר מתחבא בתוך מערה קטנטנה סמוך לבתים הקיצוניים של המושב. המעיין שופץ על-ידי חבריו של עופר פז, בן המושב, ושמו הוסב לעין עופר (שמו המקורי – עין רזיאל). מעיין קטנטן ולא עמוק (כ-70 ס"מ) תחת עצי תאנה ענפים. אחרי אתנחתת טבילה קצרה המשכנו לעין רזיאל תחתון. בין המעיינות מפריד הכביש (395 ) והליכה לא מאומצת מדי של כקילומטר. השביל היורד מהכביש לכיוון המעיין לא מסומן אבל הכיוון הכללי הוא במורד הנחל

עין רזיאל שופץ ומתוחזק ע"י שני אנשים יקרים – אריה ויוסי לויתן. מלבד טבילה ומשחק באצות שמכסות את קרקעית המעין יש במקום נדנדה מאולתרת על אחד העצים ומקום נפלא לפיקניק רגוע בצל העצים.

איך מגיעים: נוסעים לכניסה האחורית לרמת רזיאל (מכביש 395 פונים בכיכר לכיוון כיסלון ורמת רזיאל). מהככר נוסעים כ-200 מטרים, פונים שמאלה (בפנייה הראשונה) ומיד אחר-כך שוב שמאלה. נוסעים עד לסוף הרחוב (רחוב ללא מוצא) וחונים. חוזרים רגלית לכיוון הבתים, עוברים בית אחד, ומימינכם (לכיוון הכביש) מתחיל שביל היורד עד למעיין.

שם המסלול: עין עופר ועין רזיאל תחתון

איזור: ירושלים

עונה מועדפת: כל השנה, אבל פחות מתאים לטבילה בחודשי החורף.

דרגת קושי: קל

אורך המסלול: עד עין עופר אין כמעט הליכה. ממנו לעין רזיאל צריך לחצות את הכביש ולרדת כקילומטר.

הערות מיוחדות: מכיוון שעין עופר נמצא בין בתי המושב חשוב להגיע בקבוצה קטנה ולא להפריע למנוחת התושבים. בין המעיינות מפריד כביש 395 שמוגן במעקה בטיחות. חצו בזהירות רבה! בעין רזיאל יש מספר שולחנות פיקניק. דאגו לנקות אחריכם ולפנות את הלכלוך.

נחל חווארים לאור ירח

כבר שנים שאנחנו מתכננים לצעוד עם הבנות בנחל חווארים לאור ירח. השנה מצאנו את עצמנו במדבר לילה לפני סוכות (ירח מלא, כבר אמרתי?) ועם שעון החורף שמחשיך אותנו כבר בשש בערב החלטנו לממש את התכנית. המסלול מתאים כל-כך להליכה לילית בגלל סלעי הקרטון הבוהקים ונוף הבתרונות שהם יוצרים. הירח המלא שלנו שיחק מחבואים בין העננים אבל גם כך הצלחנו להתקדם ולהגיע בשלום לסוף המסלול. ההליכה בחשיכה מחייבת משנה זהירות וחיפוש מתמיד אחר סימון השבילים (כחול) למנוע התברברות. שקט ועירנות יכולים לזכות אתכם במפגש עם חיות הלילה (אנחנו לא זכינו…). מהחנייה יורדים לערוץ הנחל וממשיכים לאורכו. הערוץ מתרחב ומתפתל בין השלוחות (חלק מהדרך עוברת בקניון צר ותלול). לקראת סוף המסלול משתנה המסלע והופך לחוואר שהוא סלע רך המתפורר בקלות ויוצר נוף של מדרונות תלולים. לאחר קילומטר נוסף מגיעים לכביש היורד ממדרשת שדה בוקר לעין עבדת, כאן מסתיים הטיול.

איך מגיעים: נוסעים דרומה על כביש 40 משדה בוקר למצפה רמון. במרחק כ-2 ק"מ ממדרשת שדה-בוקר פונים שמאלה לבור חווארים (יש שילוט) ומחנים את הרכב. המסלול אינו מעגלי משמע צריך לארגן טרמפ או להשאיר רכב אחד בקצה המסלול: נוסעים למדרשת שדה-בוקר ובכיכר לפני הכניסה למדרשה פונים ימינה לכיוון עין-עבדת. בסוף הירידה המפותלת חוצים גשר אירי וחונים במגרש החניה שמשמאל לכביש (לפני הירידה עוברים בנקודת התשלום לשמורת עין עבדת שליד אחוזת קבר בן-גוריון. ציינו שאינכם נכנסים עין עבדת אלא רק לאיסוף בנחל חווארים).

שם המסלול: נחל חווארים

איזור: נגב, סמוך לשדה בוקר.

עונה מועדפת: סתיו, חורף, אביב לטיול יום וכל השנה (+ירח מלא) לטיול לילה.

דרגת קושי: בינוני.

אורך המסלול: 5 ק"מ. כשעתיים-שלוש של צעידה מתונה.

הערות מיוחדות: פנסים ומשהו חם ללבוש, גם בלילות הקיץ.

נקבת השילוח

החלטנו לפתוח את השנה החדשה בטיול בירושלים אהובתנו וכך בערב ראש השנה, כנגד כל הסיכויים, מצאנו את עצמנו מגיעים לעיר דוד הגובלת בעיר העתיקה של ירושלים. ההימור הצליח והגן הלאומי עיר דוד היה חצי ריק; מעט תיירים זרים ועוד פחות ישראלים שהשתמטו מההכנות לחג. כיאה לחום הקיצי ששרר בחוץ החלטנו לצעוד בנקבת השילוח, הידועה גם בשם נקבת חזקיהו, על שם המלך שבימיו נחצבה הנקבה. הנקבה מתוארכת למאה השמינית או השביעית לספירה (לפני כ-2,700 שנה!) ונחשבת לפרויקט הנדסי מדהים ולאחד ממפעלי המים הקדומים המרשימים ביותר. כאמור, הנקבה נמצאת בתחומי הגן הלאומי 'עיר דוד' (האתר הארכיאולוגי בו שכנה ירושלים הקדומה בראשית ימיה) ולכן הכניסה אליה בתשלום. רגע לפני הכניסה לנקבה כדאי לצפות בחזיון האור-קולי התלת-ממדי שעושה קצת סדר ומסביר מהי עיר דוד, לשם מה הוקמה הנקבה ומה עוד ניתן למצוא באתר. ההליכה בנקבה היא חוויה מרשימה ביותר אבל יכולה גם להלחיץ ולהפחיד ילדים קטנים או קלאוסטרופובים. אנחנו הלכנו בה כמעט לבדנו וזה כמובן מעצים את החוויה. אורך הנקבה כחצי ק"מ אבל ההליכה בקבוצה בחושך אורכת זמן ולעיתים נדמה שאין לה סוף…הנקבה מסתיימת בבריכת השילוח וממנה ניתן לטפס רגלית לשערי הגן (הליכה של כחצי שעה) או להיעזר בשירותי ההסעה (5 ש"ח לאדם ו-5 דק' נסיעה).

את הביקור קינחנו בגיחה לעיר העתיקה ולכותל המערבי (+בייגלה עם זעתר).

איך מגיעים: הגן הלאומי 'עיר דוד' שוכן סמוך לשער האשפות, מחוץ לחומות. החניון הקרוב ביותר הוא חניון הר-ציון אבל הוא מתמלא מהר מאד (חניה בתשלום באמצעות מדחנים). אנשי הגן הלאומי ממליצים לחנות בחניון ממילא שליד שער יפו ולהגיע במונית לגן הלאומי.

שם המסלול: נקבת השילוח

איזור: ירושלים

עונה מועדפת: קיץ וסתיו ישראלי (בקיצור, כשעדיין חם).

דרגת קושי: קל

אורך המסלול: אורך הנקבה כ-500 מ' אבל ההליכה איטית (גם אם אין עוד מבקרים) ואורכת כשלושת רבעי שעה.

הערות מיוחדות:  אתר בתשלום. בדקו את שעות הפעילות באתר או טלפונית. הצטיידו בנעליים להליכה במים, פנסים ובגדים להחלפה (עומק הנקבה בגובה ברך של מבוגר למעט שתי נקודות בנקבה שעמוקות יותר – מגיעות לירך).

ציפורים ושירה במכללת אורנים

הקמפוס של מכללת אורנים בקרית-טבעון נראה לי תמיד קסום וירוק, כמו העיר שבה הוא שוכן. מעולם לא נכנסתי לטייל בו אלא חלפתי על פניו בדרך ליעד צפוני אחר אבל שמעתי על הגן הבוטני הנהדר שבלב הקמפוס. השבת החלטנו לתפוס שתי ציפורים במכה (משחק מילים שיתבהר מיד); לטבּע ציפורים ולסייר בגן הבוטני. מסתבר שכבר מספר שנים מתקיים, מדי שבת אחרונה בכל חודש, מפגש של טיבּוע ציפורים בגן הבוטני.

חוקרי הציפורים (ביניהם נערים צעירים שהם חוקרים מתלמדים – יופי של פרויקט!) תופסים ציפורים שונות ברשתות, שפרשו מבעוד מועד בגן, ומול עינינו המשתאות מודדים, שוקלים, מסמנים אותן בטבעות מעקב ומשחררים אותן בחזרה לטבע. המדריך שלנו לאותו מפגש היה ידען גדול ובעל גישה מיוחדת לקהל בכלל ולילדים בפרט. כל שאלה ששאלנו זכתה לתשובה מפורטת ומשעשעת והוא הצליח לרתק בקלות ילדים, הורים וסבים. אנחנו הצטרפנו לסיור הראשון של 09:00 בבוקר אבל למי שהשכמות בשבת בבוקר פחות עושות לו את זה יש סיור נוסף ב-11:00.

אחרי הטיבוע המשכנו עצמאית לסייר בשבילי הגן. זהו אחד הגנים הבוטניים הותיקים בארץ (ובעיני מן היפים שבהם) שיושב על מפגש העמקים זבולון ויזרעאל ומהווה מוקד משיכה לאלפי ציפורים, הנודדות מאירופה לאפריקה. אני מתארת לעצמי שבעונת הנדידה הטיבוע והסיור בגן יכולים להיות מעניינים עוד יותר (ויותר נוחים מבחינת מזג האוויר הלוהט שנפל בחלקנו…) אבל גם כך הצלחנו להתרשם וליהנות.

בגן גילינו מסלול נפלא המשלב שירה וקרוי "שירה בשביל הגן" ; בין אבני הדרך, לצד ברכות הנופרים והחלקות השונות משולבים שירים של משוררים מהארץ ומהעולם העוסקים במפגש של האדם והטבע. חלקם טבועים על לוחות פרספקס שקופים (שדרכם ניתן לצפות בנוף הגן), חלקם חרוטים על סלעים, על אבני הדרך ועל גשרי העץ. אפשר להביא איתכם ספר שירה אהוב ולקרוא ביחד בחיק הטבע. בשטח הגן גם קבור יהושע מרגולין ("הדוד יהושע"), ממייסדי החינוך להכרת הטבע של א"י והוגה הקמת סמינר למורים בעמק יזרעאל (הוא סמינר אורנים – ביה"ס לחינוך של התנועה הקיבוצית).

איך מגיעים: נוסעים על כביש 70 עד צומת העמקים ופונים מזרחה לכיוון קרית טבעון ושער העמקים. לאחר כמה עשרות מטרים פונים ימינה לכביש 7213 המוביל לשכונת אלרואי ולמכללת אורנים (עקבו אחר השילוט). התפתלו עם הכביש ובמהרה תראו את שער המכללה משמאלכם. ניתן להיכנס עם הרכב למכללה.

שם המסלול: הגן הבוטני במכללת אורנים

איזור: קרית טבעון

עונה מועדפת: כל השנה. עדיף בעונות הנדידה: אביב וסתיו.

דרגת קושי: קל

אורך המסלול: כקילומטר אחד.

הערות מיוחדות:  בגן הבוטני ניתן לסייר בכל ימות השבוע ובחינם. סיורי הטיבוע מתקיימים בשבת האחרונה בחודש ב-09:00 וב-11:00 והם בתשלום (20 ש"ח למבוגר ו-10 ש"ח לילד). נקודת המפגש לסיורים היא בכניסה למכללה. סיור נמשך כשעה וחצי (מפגש הטיבוע מתקיים בישיבה) ומתאים לכל גיל.

עין שִֹיח ועין משוטטים

קמנו בבוקר שבת חם והבנו שאת היום הזה כדאי לבלות במזגן או במים. כשיש ילדים קטנים מבינים מהר מאד שבילוי של יום שלם בבית זו פשוט לא אופציה. אז ארזנו את עצמנו ולאוטו.

היעד: נחל שיח במורדות הכרמל. אפשר להתחיל את הנחל מחלקו התחתון (כמו שיתואר מיד), לצעוד לעין משוטטים ולחזור אבל פגשנו בדרך גם מטיילים שהתחילו מחלקו העליון של הנחל (מרח' לוטוס בחיפה) ובמקום לעלות חזרה לחיפה השאירו רכב אחד בנקודת הסיום. לשיקולכם.

מתחילים את המסלול מבית העלמין שדה יהושע ומתחילים לטפס בערוץ הנחל לכיוון בתי השכונה. לאורך הנחל יש 2 מעיינות: עין שֶֹיח הנמצא בחלקו התחתון (המעיין הראשון שנפגוש במסלול שמתחיל מבית העלמין) שמימיו זורמים מהנביעה לבריכה קטנה ועין משוטטים בחלקו העליון של הנחל שהוא גולת הכותרת של המסלול. מהר מאד תראו מימינכם את בוסתן כיאט שהוקם ע"י אחת מהמשפחות הערביות העשירות בחיפה ומשלב צמחייה, עצי פרי, בריכות מלבניות, מפלים וטראסות. הבוסתן נטוש ומוזנח אבל נכלל בתוכנית השימור של העיר חיפה כך שיש עוד תקווה לשיקומו. משמאל לשביל תראו מערכת של 300 מדרגות שמטפסת לשכונת האחמדים שעל ההר. תוך כדי הטיפוס הביטו אחור לכיוון הים ותזכו לתצפית נפלאה (רק חבל שהמלון המכוער בחוף הכרמל מסתיר חלק מהנוף).

המשיכו בשביל עד לעין שיח שם תוכלו לשכשך בבריכה קטנה. הבריכה לא מוצלת ולכן אל תתעכבו בה זמן רב. המשך הטיפוס מעט תלול (תיכף הגענו, לא להתייאש) ורגע לפני הטבילה הגדולה תגלו צמוד לעין משוטטים גם שרידי מנזר כרמליטי מהמאות ה-12-13.

עין משוטטים על שום מה? על שם "אגודת המשוטטים" שפעלה בחיפה בשנות ה-30 בראשות פנחס כהן וממנה צמחו החברה להגנת הטבע ושבט 'משוטטי הכרמל' של תנועת הצופים. בעין משוטטים תמצאו בריכה רדודה, בה אפשר לטבול או לשכשך רגליים ולצידה חדר איגום קטנטן, המרכז את מי הנביעה (שגם בו אפשר לטבול).

טבלתם? התקררתם? אפשר להתייבש בצל מול התצפית היפה ובסיום להתגלגל בניחותא למטה, בחזרה לחנייה.

איך מגיעים: נוסעים לחיפה על כביש החוף. יוצאים ימינה אחרי בנייני מת"ם, לכיוון מנהרות הכרמל. ברמזור שלפני המנהרות פונים שמאלה לרח' מגורשי ספרד וממשיכים ישר עד לבית עלמין שדה יהושע. חונים בשער ברוש.

שם המסלול: עין שיח ועין משוטטים

אזור: הרי הכרמל

עונה מועדפת: סתיו, אביב וקיץ

דרגת קושי: קל

אורך המסלול: כ-2 ק"מ

הערות מיוחדות: לשכשוך בעין שיח ולטבילה בעין משוטטים רצוי להביא נעלים להליכה במים ובגדים להחלפה. המסלול אינו מוצל לכל אורכו לכן למרות המים הקרירים הקפידו על חבישת כובעים ושתייה.